תל אביב של פעם
מתוך הספר "טיולי לילה בישראל"
אורך המסלול: 4.5 ק"מ

אופי המסלול: מעגלי

דרגת קושי: קלילה

ירח מלא: לא רלבנטי

הגעה: מחנים את הרכב ליד נקודת ההתחלה והסיום של המסלול: אנדרטת המייסדים, בצומת הרחובות נחלת בנימין ושדרות רוטשילד

הערות: מומלץ במיוחד בעונת החורף נטולת הלחות.

בשנת 1906 החליטה קבוצה של 60 יהודים להקים שכונה עברית מחוץ ליפו, שתיקרא "אחוזת בית". מטרתם, כפי שנוסחה בפרוטוקול האגודה, הייתה "לייסד מרכז עירוני עברי, במקום טוב לבריאות ומסודר יפה, תחת הרפש והחלאה שבחוצות יפו". ניסוח שהוא לא בדיוק פוליטיקלי קורקט, אבל משקף את המציאות באופן מדויק. חברי האגודה רכשו שטח מצפון ליפו, שהיה משופע בחול, מעט כרמים ומספר זעום של מבנים בודדים. כך נראתה תל-אביב בלידתה.

ומה עם שם לעיר החדשה? ל-60 יהודים יש בערך 120 דיעות שונות, ובין השמות שהגיעו לגמר אפשר היה למצוא את יפו החדשה, נווה יפו, נוף יפו, אביבה, יפהפייה, שאננה, עברייה, ואפילו הרצליה. דמיינו שאתם מסתובבים ב"שאננה – עיר בלי הפסקה". לא ממש עובר מסך... לבסוף הציע מנחם שינקין את השם "תל-אביב", מאחר שכך תורגם שם ספרו של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד" (ובתרגום מילולי: ארץ ישנה-חדשה). ההצעה זכתה לרוב הנדרש.

עכשיו הגיע הזמן להתחיל בטיול הלילי. התחנה הראשונה היא אנדרטת המייסדים, שבצומת הרחובות נחלת בנימין ושדרות רוטשילד. תמצאו עליה שלושה תבליטים המתארים את הקמת העיר, את המבנים הראשיים שהיו בה בראשיתה, ואת תל-אביב המודרנית. עוד קצת מערבה ומגיעים לבית מספר 16. אל תתנו לחזות הצנועה (שלא לומר המשמימה-משהו) להטעות אתכם. קירות הבית הזה ראו הרבה: פה בדיוק צולמה התמונה ההיסטורית של הגרלת המגרשים לשכונת אחוזת בית, ומאוחר יותר עברו להתגורר כאן ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף, ורעייתו צינה (דיזנגוף, אגב, נהנה באותם ימים מתנאי שכר לא רעים: 42 לירות בחודש). אך המבנה הזה מפורסם דווקא בזכות אירוע היסטורי אחר: ביום שישי, 14 במאי 1948 (נשמע מוכר?) התכנסה כאן מועצת העם בראשות דוד בן גוריון, והכריזה על הקמת מדינת ישראל.

עוד כמה דקות לכיוון מערב והגעתם להצטלבות עם רחוב הרצל. החורף הלילי עושה רק טוב לאזור, שבקיץ מתפקד כבית השחי של העיר המיוזעת. כאן, ממש בהצטלבות, עמד בתחילת המאה ה-20 פנס הלוקס הראשון של תל-אביב. החשיבות של אותו פנס רחוב פרימיטיבי הייתה לא רק מבחינה טכנולוגית אלא גם מבחינה חברתית. הוא שימש מקום מפגש חשוב בשעות הערב, וכל החבר'ה הטובים התרועעו תחתיו וניהלו ויכוחים פוליטיים סוערים (מי שרוצה לראות את האוריגינל מוזמן למקום משכנו, במוזיאון נחום גוטמן, רחוב רוקח 21). פנס הלוקס הזה היה הסנונית הראשונה, ובקיץ 1923 הוארה תל-אביב לראשונה באור חשמלי. באותם ימים הייתה זו מלאכה לא קלה לשכנע את תושבי העיר שכדאי ורצוי לעבור מעששיות נפט וגנרטורים קטנים לחשמל אמיתי, כזה שעובר בחוטים. ואכן, רק קומץ תושבים הסכימו להירשם ולשלם לחברת החשמל שהוקמה באותם ימים.

מולכם, ברחוב הרצל, ניצב מגדל שלום, גורד השחקים הראשון של העיר. המגדל הוקם בשנת 1965 על חורבותיה של גימנסיה הרצליה ולמורת רוחם של אנשי שימור המבנים.

מרחוב מונטיפיורי, שמגיע תוך דקות ספורות, פונים ימינה ונכנסים אל מדרחוב נחלת בנימין. בלילה אין כל עדות לירידים התוססים שמתנהלים כאן בימי שישי בצהריים, וכל שנותר הוא להתבונן במבנים המרשימים שתהילת עולמם חלפה, לבהות בחלונות הראווה של חנויות הבדים – חלקן ססגוניות למדי – ולהיתקל בכל המוזרים והתמהונים של העיר, שמשום מה מתנקזים אל המדרחוב הזה בשעות הקטנות. כאן פגשנו לא מעט טיפוסים שנוהגים לנהל מערכת יחסים גמישה למדי עם המציאות.

בסוף המדרחוב, ליד הכניסה לשוק הכרמל השומם, חוברים לרחוב אלנבי וממשיכים בו כמה מאות מטרים עד לרחוב ביאליק, הנמצא בצדו השני. זהו רחוב קצר אך איכותי, שבו נהגו להתרועע השמנא והסולתא של הבוהמה התל-אביבית בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה. כאן נמצאים ביתם של הצייר ראובן (מס' 14) ושל המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק (מס' 22). ובין לבין – חלק מהבתים מוארים באור יקרות, המדגיש את חמוקי הבאוהאוס שלהם.

סמוך לביתו של ביאליק ניצבת כיכר ובה מזרקה וקיר פסיפס (גם הוא מבית היוצר של נחום גוטמן), המתאר תמונות מעברה המפואר של יפו. מאחורי הכיכר רובץ מבנה גדול בצבעי כחול-תכלת שנבנה לפני כ-80 שנים כבית מלון, אך מעולם לא שימש ככזה. כאשר הסתיימה הבנייה, שכרה עיריית תל-אביב את המקום, והוא שימש לה כבית עד שנת 1965, בעת שעברה למבנה המאותגר-אסתטית שבכיכר רבין.

המדרגות שמימין למבנה יורידו אתכם לרחוב שניאור, וממנו ימינה ושמאלה לרחוב טשרניחובסקי, שלצדו שוכן גן מאיר. פסל הבלרינה המפורסם של האמן ניר הוד כבר לא נמצא כאן, ואת רוב ההומלסים הבריחה תאורת לילה מוקפדת. כל אלו עדיין לא גורעים מקסמו של הגן הקטן הזה, הנטוע בלב הכרך הסואן.

ואחרי כל השקט הזה, חוזרים להמולה בדמותו של רחוב המלך ג'ורג'. חצו את הרחוב לגדתו המזרחית ולכו לכיוון רחוב אלנבי. מיד תגיעו לשתי סמטאות, ששמותיהן ניתנו להן בעקבות ויכוח גדול ונקמה עוד יותר גדולה: סמטה אלמונית וסמטה פלונית.  

בסופה של אחת הסמטאות בנה לו בית מפואר, שבחזיתו אריה מפוסל. את האריה תוכלו לפגוש גם היום, שליו וכבוי עיניים. בעבר נצנצו שתי נורות אדומות בעיניו, ששיוו לו מראה אכזרי במיוחד.

חוזרים לרחוב המלך ג'ורג' ופונים שמאלה לרחוב שינקין. זה המקום להוריד הילוך ולשוטט בנחת בין חנויות קטנות ומקסימות, גן ציבורי שוקק, בתי קפה אופנתיים וערב רב של טיפוסים. כאשר תגיעו לשדרות רוטשילד, פנו ימינה וחפשו אחר הרכב שממתין לכם בנאמנות, כנראה עם דוח חניה על שמשתו הקדמית.

 

 

המסלול המלא - ועוד עשרות מסלולים - בספר "טיולי לילה". לחצו כאן לרכישת הספר וקבלת פרטים נוספים







צילום: איציק מרום.

מתוך הספר "טיולי לילה"

לעמוד הבית של הוצאת מיל





מסלולי טיולים בארץ

מתוך הספר

קיסריה: הנמל ואמת המים
טיילת הירדן - שביל עמי
רכס חלילים ועין מוצא
תל אביב של פעם
שמורת דור הבונים
נחל חוורים
עכו העתיקה